Hanoikids זהו ארגון התנדבותי בו חברים סטודנטים המעניקים סיורים בעיר בחינם, ובתמורה הם מרוויחים הזדמנות לשפר את כישורי האנגלית שלהם. מתוך מגוון האפשרויות הקיימות, בחרנו בסיור אוכל.
בחורה כבת 20 הגיעה אלינו למלון (מיותר לציין שהיא נראתה בת 14) ומשם יצאנו לדרכנו לסיור שערך כשלוש שעות. מעבר לאוכל הטעים והמגוון (אשר מפורט בחלק האוכל) היה מרתק לשמוע ממנה על ויאטנם, ועבורה היה מרתק לשמוע על ישראל לא פחות (אנחנו הישראלים הראשונים שהיא מדריכה). למשל, היא הופתעה ושועשעה עד מאוד מהעובדה שהילדים הקטנים בישראל נוהגים ללכת לישון, במרבית המקרים, לפני השעה התשע. היה מעניין מצידנו לשמוע על כך שנהוג בויאטנם, במרבית המקרים, שאחרי החתונה הזוג הטרי מתגורר אצל ההורים מספר שנים עד שהילדים גדלים קצת, כי אחרת מאוד קשה לצאת לעבוד. או למשל שתוכנית הטלוויזיה האהובה עליה היא מאסטר שף ויאטנם...
רגע מעט לא נעים נרשם כאשר שאלנו על טיבו של שלט מסוים, אשר היה אחד מיני רבים הדומים לו הפזורים ברחבי העיר. היא השיבה והסבירה שאלו שלטים המודיעים על הבחירות המונציפליות שיתקיימו בקרוב. תוך היתממות מוגזמת שאלתי אם הם בוחרים במועמדים ישירות או למפלגות כפי שנהוג אצלנו, בישראל, בתגובה פלטה שאצלם ישנה מפלגה אחת בלבד, ואני פלטתי שאם יש מפלגה אחת אז אין באמת טעם בבחירות... אז הבנתי שהעמדתי אותה בעמדה לא נעימה ולא הוספתי לחקור אודות הנושא. זו הייתה טעימה מהאופן בו הויאטנמים ניזהרים לא להביע כל דבר שעשוי להתפרש כביקורתי כלפי המשטר הקומוניסטי. עושה רושם שעל אף הפתיחות התרבותית והכלכלה החופשית, עדיין אין חופש פוליטי כלל.
עוד משהו שלא הובן ממנה עד הסוף וגם חששנו לשאול היה בנוגע לכמות הילדים שמותר להביא לעולם בויאטנם. בויאטנם מותר לכל משפחה להביא שני ילדים לעולם. אולם היא ציינה משהו בסגנון שאם אתה מביא ילד שלישי ומעלה לעולם, עליך לשלם מס גבוהה, אלא אם אתה חבר מפלגה. כך שזה חשף עוד טפח מהשחיתות השלטונית השוררת במדינה.
קשה לסכם את שיחה של שלוש שעות, לכן נותר רק להמליץ בחום על סיור מסוג זה עבור כל מי שמעוניין לשמוע ממקור ראשון על המדינה המרתקת הזו.
לסיום, היא סיפרה לנו שכאשר הצרפתים שלטו בויאטנם, התנוסס לו פסל חירות קטן1 באגם המרכזי של הנוי, אשר הועף מייד מרגע שסולקו הצרפתים (אם כי למרבה השמחה הבאגט שרד בגבורה).
