להוציא את סאפא, שהיא מאוד תיירותית, זו העיר הראשונה אותה ביקרנו אחרי הנוי. זו עיר רגועה בהשוואה אליה, אם כי עדיין ניכרת בה האווירה הויאטנמית הייחודית של מסעדות הפרושות על המדרכה בכיסאות פלסטיק נמוכים והמוני קטנועים הנעים בצפיפות ובכאוס מתוזמן. אפילו חזינו באדם המוביל באופנועו המוני ברווזים דחוסים במספר סלים. מראה לא נעים, אשר יגרום למרבית האנשים לשקול צמחונות.
קשה להצביע על ייחודיות יוצאת דופן בעיר, אולם אף על פי כן השהייה בה מהנה ונעימה.
מהעיר ניתן לצאת לסיור מודרך באזור הנקרא DMZ (קיצור ל-Demilitarized Zone) אשר היווה את אזור החיץ בין הצפון והדרום במהלך מלחמת ויאטנם. עבור מי שמתעניין בהיסטוריה של המלחמה המזוויעה הזו, זו דרך מרתקת ללמוד אודותיה- בשטח, איפה שהדברים קרו. שיא הסיור מתרחש במערכת מנהרות שנבנתה על ידי תושבי הכפרים המקומיים על מנת להסתתר מההפצצות החוזרות ונשנות של האמריקאים (עד היום נותרו המכתשים שהותירו הפגזים, ממש מטרים לצד הכניסות למנהרות). המנהרות נותרו ללא שינוי, זולת תחזוקה הכרחית. כאשר מזחלים בתוך המנהרות (אפוא הכל מותאם לגובה הויאטנמי...) ממש אפשר לחוש איך במשך שנים ארוכות חיו שם מאות אנשים.
אנחנו מצידנו יכולים לתהות אם יגיע יום בו ייערכו סיורים מודרכים במערכת המנהרות של החמאס? במידה וכן, נקווה שזה לא יהיה כחלק מחגיגת נצחון הטרור.
יותר מעניין היה לשמוע את הנרטיב של הצד הצפון ויאטנמי, המנצח, אותו ייצגה בנאמנות המדריכה שלנו, אשר הייתה עטופה מכף רגל ועד ראש כדי לא להשתזף, חלילה וחס, אפקט מאוד לא רצוי אצל האסייאתים, משום ששיזוף מרמז על היותך עובד אדמה פשוט ועני. בדיוק הפוך מאצלנו.
קצרה היריעה מלתעד את כל השיחות שקיימנו עם המדריכה, אולם זכור לי במיוחד משפט אחד שאמרה: "האמריקאים באו לכאן כדי להילחם בקומוניזם, והנה תראה את ויאטנם היום, זה בכלל לא משנה"
למה התכוונה? האם היא ניסתה לרמוז שכשלון הכלכלה הסוציאליסטית היה קורה בכל מקרה, בין אם ארה"ב הייתה מנסה להכשילו בכוח או לא? מחשבה מעניינת. גם בנרטיב האמריקאי מערבי נתפסת המלחמה ההיא כמיותרת, אם כי מטעמים אחרים קצת. הנובעים מנימוקים רומנטיים פציפיסטים.
אני לא יודע, בדיעבד הרי כולם חכמים. ועוד הדבר מתודלק בחיבה מאוד גדולה בתרבות המערבית להיפים הפציפסטים ששטפו את ארה"ב בשנות השישים והשבעים. אבל בראייה יותר מפוכחת, בה מנסים להיכנס לנקודת המבט של המנהיגים באותו זמן, היעדר הצורך באותה מלחמה אינו נראה כה חד משמעי. אף אחד אינו חפץ במלחמה, זה ברור. אם כי באותה תקופה ברית המועצות באמת הייתה אימפריאליסטית ומאוד תוקפנית, אולי אם ארה"ב הייתה מראה נירפות בחזית הויאטנמית כל המלחמה הקרה הייתה מוטית לכיוון אחר לגמרי? הייתכן והמלחמה הזו מנעה מלחמה בהיקף גדול בהרבה? בימנו אנו נשיא ארה"ב אובמה נצלב השקם וערב על נירפותו מול רוסיה האגרסיבית, אז כאשר נשיא אמריקאי אחר ניצב מולם מלוא הכוח גם הוא לא בסדר? האמת? אם אני הייתי נשיא ארה"ב בשנות השישים, סיכוי לא קטן שהייתי נוהג בדיוק באותו האופן.
ועניין אחרון. כאשר משוחחים עם ויאטנמים, קשה להתעלם מהניצוץ שניצת בעיניהם כאשר מזכירים את אבי אומתם, הו צ'י מין. זו כמובן הערצה מהסוג ששמור למשטרים טוטליטריים, אם כי כשקוראים אודותיו, מבינים שיש דברים בגו. ולו רק בשל פעולה אחת- במהלך המלחמה הוצע לו מספר פעמים שיוכנסו כוחות רוסים וסיניים לויאטנם כדי שאלה יוכלו לסייע ואולי אף להכריע את המלחמה נגד האמריקאים, הוא סירב ונימק: תמורת טנקים, רובים, מזון או כל סיוע אחר הוא יכול לתת תמורה. אולם איזו תמורה הוא יכול לתת עבור מתיהם?
בכך, הוא ניתח במדויק את היתרון הגדול שלו נגד האמריקאים. הוא נלחם על ביתו ואילו האמריקאים נלחמים במלחמה לא להם, ובסוף יישברו. אם יצרף למלחמה את הרוסים, המלחמה תהפוך למלחמה בין מעצמות, והסוגייה כבר לא תהיה ויאטנמית. אני שמח על כך, כי ייתכן שכך נמנעה מלחמת עולם שלישית. נקנח בציטוט שלו שמצאתי באינטרנט:
"אם הטיגריס לא מפסיק להילחם בפיל, הפיל ימות מתשישות"
ואנחנו? אנחנו פיל ששכח שהוא כבר לא טיגרס.
החלק הטכני
החלק הטכני
| מה? | כמה? | איך? |
|---|---|---|
| טיסה מהנוי להואה | לזוג: 447 ש"ח | טיסה של חברת vietnam airlines. היה סבבה. |
| לינה | לזוג, ללילה: 18$ | שם המלון: Jade Hotel. מלון מסודר, נקי ומתוחזק היטב. המיקום לא רע (העיר לא מאוד גדולה מלכתחילה) והשירות אדיב מאוד. למעשה השירות היה אדיב עד כדי כך שזה קצת מביך. אבל מלבד זה- מומלץ! |
| סיור לאזור ה-DMZ | לזוג: 70$ | סיור לאזור עם נהג פרטי, ברכב חדש וממוזג ועם מדריכה. סגרנו את הסיור דרך הסוכנות cafe on thu wheels המנוהל ע"י אישה מאוד נחמדה ואף יותר חשוב- אמינה. נהג הרכב הוא אחיה, שנוהג בזהירות. המדריכה הייתה מדהימה, עם אנגלית מצוינת והמון ידע. |
