הנוי (2)

התיאור הראשוני של הנוי היה מהסתובבות של מספר שעות בעיר בערב בו נחתנו בויאטנם. באופן טבעי, למחרת, קצת נרגעה ההתלהבות הראשונית מהאווירה החדשה והמיוחדת. הלכנו לרובע אחר של העיר, הרובע הצרפתי, כך שעשינו "זום אאוט" וגילינו שהרובע העתיק הוא ככל הנראה היוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל. הרובע הצרפתי קיבל את שמו בשל הבניינים בעלי החזות האירופאית והרחובות הרחבים, שנבנו במהלך הכיבוש הצרפתי את ויאטנם בתחילת המאה ה-20. האמת, שם היה פחות מסעיר ואני מתקשה למצוא משהו מעניין לכתוב עליו, מלבד פגישה ארעית שהייתה לנו בגלידריה הזויה, אשר חלקה את שטחה עם מוסך אופנועים לא מוגדר. בחורה צעירה שחזותה יותר יפנית או קוראנית מאשר ויאטנמית, בשל לבושה המערבי לחלוטין, אשר כלל מכנס קצר וחולצת בטן, פנתה אלינו מיוזמתה והחלה לשוחח עימנו באנגלית מקרטעת. מתברר שהיא מגיעה מסייגון, כך היא קראה לעיר ששינתה את שמה להו צ'י מין סיטי לאחר ניצחון הצפון במלחמה. הדבר הפליא אותנו מאוד (אם כי בשלב מאוחר יותר של הטיול למדנו שלא מדובר בפלא גדול כל כך, אולם על כך בהמשך). הבחורה היא סטודנטית למנהל עסקים שהגיעה להנוי לטייל בזמנה הפנוי. במראה, היא הייתה שונה מאוד מהויאטנמים האחרים בהם נתקלנו בהנוי, מה שכנראה מרמז על השוני האנושי בין חבלי הארץ השונים.

זו לא הייתה ההתקלות האחרונה שלנו עם ויאטנמים צעירים המעוניינים להתאמן על האנגלית שלהם עם תיירים. בזמן שטיילנו לצד אגם בעיר, פנו אלינו מספר ילדים, אשר הדהימו אותנו כשגילו לנו שהם סטודנטים בני למעלה מעשרים. בנימוס שאלו אותנו אם יש לנו מספר דקות פנויות ולאחר שהשבנו בחיוב שוחחו עימנו כרבע שעה. הבעיה של מרבית הויאטנמים הצעירים אינה חוסר ידיעת האנגלית אלא חוסר תירגול בדיבור, ומה שמביא לכך שמאוד קשה להם לדבר אנגלית בצורה תקנית עקב ההגייה הויאטנמית השונה בתכלית מההגייה המערבית. כאשר משוחחים עימם, ישנה תחושה שניתן לדבר איתם על הכל מלבד על פוליטיקה ודברים מדיניים, או בכלל כל דבר בו בטעות הם עשויים להשמיע דבר ביקורת כלשהוא על מדינתם. למשל, כשנשאלו אם יש עדיין מתחים בין הדרום לצפון הם ענו שכולם מאוחדים תחת אותה דעה ואין בעיות. מאוד אמין.

לאחר שסיימנו לשוחח עימם הם התעקשו ללוות אותנו לשוק מקומי אשר לטענתם אסור לנו לפספס. השוק אליו הובילו אותנו אכן היה מעניין ובעל אופי מקומי יותר בהשוואה לאזור התיירותי בו לנו. הסחורה שנמכרה שם נעה בין חגורות וחליפות של קבוצות כדורגל אנגליות ועד בדים בשלל צבעים.

ביציאה מהשוק עברנו בכמה רחובות צרים ומיוזעים עם דוכני אוכל קטנים. קצת חששנו מלנסות לטעום את הסחורה המוצעת לא בשל תנאי היגנייה אלא מהסיבה הפשוטה שלא תמיד ברור מהי החיה הנאכלת. אך אל דאגה, טעמנו הרבה אוכל במקומות אחרים ועל כך נקדיש פרק מיוחד!

לפני שנמשיך לתיאור האוכל יש לציין עוד מקומות בהם ביקרנו:

1. מקדש הספרות: לא נפלנו. אם ראיתם מקדשים ופגודות בעבר אז אין מה ללכת לשם.
2. אזור המאוזילאום של הו צ'י מין: מעניין ומרשים. אם כי המידע הפורמלי בויקיפדיה או במדריכי הטיולים מוצלח בהרבה מכל מה שאוכל לכתוב כאן.
3. פגודת העמוד: במילה: מטופש.

החלק הטכני

מה?	כמה?	איך?
מונית משדה התעופה	15$	אפשר לארגן מראש דרך המלון בו לנו שימתין נהג מונית עם השם שלנו בשדה התעופה. מאוד נח ולא משמעותית יקר יותר.
Tu Linh Palace Hotel 2	ללילה- 77 ש"ח	המלון עצמו סביר מבחינת החדר (המזגן עובד כמו שצריך שזה הכי חשוב). אבל מה שמנצח זה היחס- צוות המלון דובר אנגלית מצוין ותמיד מוכן ומזומן לסייע בכל דבר שנדרש. הם גם תמיד מוכנים לשווק שירותי תיירות כמו סיורים ונסיעות אוטובוס בעצמם, אך הם כלל לא לוחצים. אל תשכחו לנסות את הקפה הויאטנמי שתמיד זמין שם!