חקלאות

כשאנו פוסעים במסדרונות הסופרמרקט ובוחרים מבין המלפפונים, העגבניות או התפוחים, אנחנו מבינים במעורפל שהם לא תמיד היו שם. שהם "גדלו" אפשהו, שמישהו גידל אותם. והכל נכנס תחת מושג שנקרא "חקלאות". אחרי מספר ימים של טיול אופנועים בויאטנם, אני חושב שאני מתחיל להבין מהי חקלאות.
אני יכול לכתוב על אורז, מוצר צריכה בסיסי ומרכזי גם במטבח שלנו, הישראלי. אני יכול לכתוב כמה עבודה קשה ומפרכת מושקעת בגידול, קצירה, הפרדה וקילופו של האורז. אולם אני מעדיף לתאר רגע אחר, עבורי היה מיוחד יותר.

מכשיר המשמש להפרדת אורז בויאטנם

בשלב מסוים החל לרדת גשם. בעוד אנו רכובים על אופנועים עטויים מעילי גשם וקסדות נוטפות בחר מדריכנו לעצור לצד הכביש ולשאול אותנו אם אנחנו יודעים היכן גדלים בוטנים. "באדמה" השבנו, והוא הופתע מהתשובה הנכונה, כי לרוב הוא רגיל לשמוע "על העצים". הוא הוביל אותנו לשדה סמוך בו עמלו על קטיף בוטנים והפרדתם מהשורש מספר חקלאים, צעירים, זקנים, מבוגרים, נשים וילדים. ושמחים. כה שמחים, מחייכים וצוחקים שזה ממש אבסורדי, בהתחשב בעובדה שהם ניצבים באדמה בוצית ומבצעים עבודת פרך. לי היה לא קל, ואני רק צפיתי. אם כי לא הייתה תחושה שאנו מבקרים ב"גן חיות" בו אתה מביט מבעד לסורגים מטאפוריים באנשים פשוטים, שזו דרך צבועה לומר מסכנים החיים חיים נחותים. לא. זו הייתה הצצה לחיים אחרים, לא של עוני ודלות אלא של פשטות אמיתית. עובדים, מגדלים, מוכרים וחיים.

לעומת זאת, את שראינו בהמשך הטיול לא היה קל לעכל.