רוב הויאטנמים הם נוצרים קתוליים או בודהיסטיים. נוצרים, כי יחד עם הצרפתים הגיעו המיסיונריים. מה שמעניין בהקשר זה הוא שניתן למצוא יותר נוצרים בדרום ויאטנם בהשוואה לצפון, מאחר ואלה נסו מפני הקומוניסטים שבזו לדת. והבודהיסטים? שם התמונה יותר מורכבת. ראשית, הדתות האסייאתיות עושות רושם שונות מאוד מהאופן בו אנו תופסים דת, אלה יותר אוסף של מסורות שהשתמרו במהלך הדורות. ייתכן וזו הסיבה שהקומוניזם יכל להסתדר עימן יותר בשלום. כיום, ברחבי ויאטנם ישנה עדות לשוני שחווה המדינה בנוגע ליחסה לדת. בצידי הדרכים ניתן לראות בתי קברות שונים, כאלה של נוצרים וכאלה של בודהיסטים, המופרדים זה מזה. אולם נאמר לנו שבשנים האחרונות כבר ישנם בתי קברות מעורבים ואף ישנם נישואים מעורבים. וכי הגבולות הישנים מיטשטשים. מעניין לגלות שדווקא במדינת עולם שלישית קומוניסטית ישנו פחות קיבעון מחשבתי מאשר אצלנו.
אני מעט התבלבלתי כאשר יאנג, המדריך שלנו סיפר שהוא בודהיסטי והסביר בתשובה לשאלתי כי הם נוהגים להתפלל לבודהה למען דברים טובים. אני קראתי על בודהיזם אחר, כזה שאינו דורש אמונה ופולחן לאל נשגב, אלא פילוסופיה ודרך חיים הגורסת כי דרכו של אדם לאושר תלויה בו עצמו ובמסע פנימי אל תוך נפשו שלו. מתברר שלקרוא על החמסין ולהזיע בחמסין אלו שני דברים שונים וכי המציאות מגוונת ומורכבת בהרבה מהתיאוריה.
זה מביא אותי להביא אל הכתב משהו שמטריד אותי זה זמן מה: אני תופס אמונה באופן שונה מאוד מאחרים. ליתר דיוק, אני סבור שישנו רובד חשוב לאמונה שקצת מתפספס, אך תחושתי היא שרוב הציבור אינו מסכים איתי, וזאת בשל שיר פופולרי בביצועו של אייל גולן. אני אסביר.
בעברית לאמונה יש מושג נרדף, "יראת שמיים", יענו פחד. כלומר, פחד מחרון אפו של אל כל יכול האוכף כללי מוסר שמיימיים ומעניש באופן אישי כל אדם החוטא מאותה דרך מוסרית נשגבת1. במילים אחרות, אמונה היא המרה של הפחד מהחיים המבעיתים של בני תמותה בפחת מאל שמיימי ואל מותי. על כן, עקב סמיכות המושגים אמונה ופחד ביהדות, קשה לי שלא לתמוה על מילות השיר הפופלרי של אייל גולן, אשר לטובת מי שלא מכיר הולכות כך:
ייתכן ואני מפספס כאן משהו? אולי חבויה במשפט זה משמעות עמוקה בהרבה? אולי הכוונה היא שמי שחושב שהוא מאמין לא באמת מאמין? והאמונה האמיתית צריכה לבוא "ממעמקים", ממקום של צניעות וענווה וללא הכרזות וכרזות? כנראה שלא, שכן זה בדיוק מה שהשיר עושה.
או שאולי יש כאן מסר ניו אייג'י מתוחכם לפיו מי שמפחד לא באמת מפחד כי אין לנו ממה לפחד אלא מהפחד עצמו?
לצערי, הבלבול גובר עם המשכו של השיר:
רגע, מה? אם אני מאמין, אני בעצם לא מאמין שאאבד את האמונה? זה די טריוואלי כי אני הרי מאמין... זה כמו לשיר שמי שיש לו סוס לבן לא חושב שיש לו סוס שחור. אותו טיעון תופס גם עם פחד אלא שדווקא מי שמפחד היה מעדיף לאבד את הפחד...
הבלבול אפוא יכול להיפתר אם נסכים שמילות השיר בעייתיות, בלשון המעטה, וכי למעשה אנו פונים לאמונה מתוך פחד, וזו הסיבה לסמיכות המושגים בשפה העיברית. האמונה מעניקה לנו כח להתמודד עם הפחד, וזהו דבר חיובי, כל עוד מבינים שאמונה היא כלי להתמודד עם הפחד ולא חיסון מפניו. שכן פחד אינו דבר רע, לעיתים הוא דווקא די מועיל (אם נפגוש בנמר מומלץ לברוח ולא להתפלל). הפחד הוא עוד נדבך באישיות של כל אחד מאיתנו וכל עוד אינו משתלט על כל חיינו, כפי שלעיתים האמונה עושה, אין לנו ממה לחשוש.
מי שמאמין לא מפחד
הרי מדובר בדבר והיפוכו. הווה אומר:
מי שמאמין לא מאמין
שזה דבר לא הגיוני לחלוטין, או לחילופין:
מי שמפחד לא מפחד
או שאולי יש כאן מסר ניו אייג'י מתוחכם לפיו מי שמפחד לא באמת מפחד כי אין לנו ממה לפחד אלא מהפחד עצמו?
לצערי, הבלבול גובר עם המשכו של השיר:
מי שמאמין לא מפחד
את האמונה לאבד
שזה בעצם אומר:
מי שמאמין לא מאמין
את האמונה לאבד
או:
מי שמפחד לא מפחד
את הפחד לאבד
הבלבול אפוא יכול להיפתר אם נסכים שמילות השיר בעייתיות, בלשון המעטה, וכי למעשה אנו פונים לאמונה מתוך פחד, וזו הסיבה לסמיכות המושגים בשפה העיברית. האמונה מעניקה לנו כח להתמודד עם הפחד, וזהו דבר חיובי, כל עוד מבינים שאמונה היא כלי להתמודד עם הפחד ולא חיסון מפניו. שכן פחד אינו דבר רע, לעיתים הוא דווקא די מועיל (אם נפגוש בנמר מומלץ לברוח ולא להתפלל). הפחד הוא עוד נדבך באישיות של כל אחד מאיתנו וכל עוד אינו משתלט על כל חיינו, כפי שלעיתים האמונה עושה, אין לנו ממה לחשוש.
