הנוי (1)

הנסיעה משדה התעופה אל מרכז הנוי מזכירה את מיקי מאוס ב"שוליית הקוסם".

בהתחלה, הנסיעה מתבצעת על מי מנוחות באוטוסטרדה מרווחת וריקה ממכוניות, כי אלו יקרות מידי עבור הויאטנמים¹. אולם אז מישהו חשב על פטנט! אפשר לקנות אופנוע! וכך, אט אט, מתגנבים להם אופנועים אל תוככי הכביש, ומתרבים יותר ויותר ככל שמתקדמים בנסיעה אל כיוון העיר. וכמו המטאטים ב"שוליית הקוסם", לפתע כל אופנוע מכפיל את עצמו עד שכל הכבישים מתמלאים בהם, שוצפים וקוצפים בכאוס מוחלט, כמו מאות זבובים אשר אינם מאפשרים לנוע בקו ישר. ההתנהלות היא כאוטית, וההקפדה על הבטיחות רופפת, במחצית מהמקרים הויאטנמים חובשים קסדות וגם אז מדובר בקסדת חצי המגנה על חובשה אפילו פחות מהיעדר קסדה. השיא היה כאשר הבחנו באמא, אבא ושלושת ילדיהם המועמסים כולם על קטנוע בודד. הכל עולה על קטנועים, כיד הדימיון, מעוללים ועד אסלות וברווזים.

מחזה טיפוסי בהנוי

במהלך הנסיעה משדה התעופה לעיר, קשה היה להתעלם ממספר לא מבוטל של מסעדות שנשאו בגאווה תמונות של כלבים חביבים המזמינים את העוברים ושבים להיכנס. לא ניסינו לחקור הלאה ולהיכנס אל אותן מסעדות, אך קשה לומר שהדבר עורר את תאבוננו. באופן מפתיע, או שלא, כששוטטנו מסביב לאגם המצוי באזור אחר של העיר, ראינו מספר כלבי מחמד מובלים בידי בעלים גאים. היה מדובר בכלבים מהסוג הידוע, "ג'וק", כלומר קטנים מאוד. החשש הוא שהם לא היו טובים מספיק עבור אותן מסעדות ועל כך ניצלו (או שלא ניצלו...).
למרות כל ההמולה שתוארה, בכל זאת ישנה בהנוי תחושת רוגע ונינוחות. מה גם שעושה רושם שהמקומיים מאוד משתדלים לרצות את התיירים (ייתכן וזו פשוט האפקטיביות של המשטר הקומוניסטי). ברובע העתיק המתוייר, בו לנו, מאוד מהנה לטייל ברחובות, אשר מאוד יוצאי דופן בכאוס השולט בהם- המדרכה גולשת לכביש אשר גולש בחזרה למדרכה וזאת בשל האופנועים החונים תחת כל עץ רענן, "מסעדות" המכילות דוכן אוכל צנוע ומספר כסאות פלסטיק קטנטנים הפזורים על המדרכה סביבו² או אפילו משפחות החיות את חייהן על המדרכה. למשל, סיטואציה משונה: באמצע "פינת הבירה", אזור בו המוני תיירים ומקומיים יושבים על כסאות פלסטיק קטנטנים, שותים בירה ורוקדים לצלילי ריהאנה ודומיה, ניתן היה להבחין באישה הרוכנת כלפי הריצפה לצד מדורת גחלים קטנה אשר מעליה היא מכינה מעיין פיתה דרוזית. מוזר ומטורף השילוב בין ההשפעה המערבית (הסלפי גם השתלט על הויאטנמים) לצד השתמרות אורחות החיים המסורתיות. הסיבה המרכזית לכך היא העובדה שיחסית לאחרונה המדינה נפתחה למערב עקב התרסקות הגוש הסובייטי.
התיישבנו על הריצפה, זאת אומרת על כסא שהרים אותנו כ 20 ס"מ מעליה, מתעלמים ממוכרות אגרסיביות שניסו למכור לנו מאכלים מוזרים ומתוקים הנעוצים על שיפוד בשיטות שונות ומשונות, אשר המנצחת מביניהן היא לתקוע את השיפוד מול הפרצוף בגישת לא נוגעת בך על תיגע בי. לצידנו - ישבו שתי ילדות נמרצות ומאוד חביבות (מתברר שהן בנות 20 ולא ילדות, לוקח זמן להתרגל לבייבי פייס של האסייאתים). יחד עימן ישבה בחורה גרמניה שכבר גרה כאן שנה ומלמדת ויאטנמים גרמנית, מתברר שיש כאן הרבה תיירים ועסקים גרמנים והביקוש לדוברי השפה גדל. זהו עוד סימן מיני רבים בו ניתקלנו המעיד על ההתפתחות וההיפתחות המואצת העוברת על המדינה.
הערה אחרונה: ילדים ויאטנמים זה הדבר הכי חמוד בו ניתן להתקל, ולא רק זאת, הם לוקחים חלק בחגיגה הכוללת ולא הולכים לישון! אם כי בשעה 12, המשטרה "משכיבה" את כולם לישון, כי יש כאן סוג של עוצר.

החלק הטכני

מה?	כמה?	איך?
מונית משדה התעופה	15$	אפשר לארגן מראש דרך המלון בו לנו שימתין נהג מונית עם השם שלנו בשדה התעופה. מאוד נח ולא משמעותית יקר יותר.
Tu Linh Palace Hotel 2	ללילה- 77 ש"ח	המלון עצמו סביר מבחינת החדר (המזגן עובד כמו שצריך שזה הכי חשוב). אבל מה שמנצח זה היחס- צוות המלון דובר אנגלית מצוין ותמיד מוכן ומזומן לסייע בכל דבר שנדרש. הם גם תמיד מוכנים לשווק שירותי תיירות כמו סיורים ונסיעות אוטובוס בעצמם, אך הם כלל לא לוחצים. אל תשכחו לנסות את הקפה הויאטנמי שתמיד זמין שם!

---

1 המיסוי בויאטנם על רכבים הוא כבד מאוד, ככל הנראה משום שהממשל אינו מעוניין בריבוי מכוניות וזאת בשל מצב התשתיות הגרוע.^↩
2 בהמשך למדנו שכל בעל חנות מקבל בעלות גם על המדרכה, לכן לרוב הם חולקים אותה עם בעל דוכן וכך חוסכים בארנונה..^↩